חופשה שנתית

  • הטבלה מתארת את המצב המשפטי החל מה-1 בינואר 2017. 

    • עד לחודש יוני 2016 הזכאות עמדה על 10 ימי חופשה בשנה במתכונת של 5 ימי עבודה בשבוע לעובד בותק של 4-1 שנים.

    • עד לחודש יוני 2016 הזכאות עמדה על 12 ימי חופשה לעובד בותק של 4-1 שנים.

    • למשך תקופה קצרה, החל מחודש יוני 2016 ועד ליום 1.1.2017, הזכאות היתה ל-11 ו-13 ימי חופשה בהתאמה.

 

  • בענפים מסוימים קיימים הסדרים מיטיבים בנוגע לכמות ימי החופשה השנתית.

    • בענף הניקיון, האבטחה, הבניין, ההובלות, המסחר, המוסכים ועוד.

  • עבור עובדים במשרה חלקית – יש להתחשב בהיקף המשרה ובימי העבודה בפועל.

    • ככלל אצבע, עבור עובד שעתי במשרה חלקית המועסק במתכונת של עד 5 ימים בשבוע ועד ותק של 5 שנים, ניתן לחשב את סכום הזכאות כך שיהיה שווה ערך ל-4% מהשכר ששולם לעובד במהלך תקופת העבודה.

  • ערך יום חופשה מחושב לפי 'השכר הרגיל' בלבד.

    • ​גמול שעות נוספות, דמי נסיעות ותוספות אחרות לשכר בדר"כ אינם מחושבים לצורך תשלום יום החופשה.

  • עובד אשר נותרו לו ימי חופשה צבורים בסוף תקופת העבודה זכאי לתשלום 'פדיון חופשה' בגין אי ניצולם. 

    • קיים איסור מוחלט לשלם "פדיון חופשה" במהלך תקופת העבודה ללא שהעובד יצא לחופשה בפועל.

  • בגין תשלום חופשה יש לבצע הפקדות מלאות לקופת הפנסיה. 

    • ​ואולם, בגין פדיון חופשה לא קיימת חובה שכזו.

  • על המעסיק מוטלת חובה לפרט בתלוש השכר:

    • צבירת החופשה החודשית.

    • ניצול החופשה החודשי.

    • סך הצבירה העדכני של ימי החופשה.

  • ככלל, מעסיק אינו רשאי לבצע חפיפה בין ימי חופשה צבורים ותקופת הודעה מוקדמת לסיום העסקה.

האמור לעיל תלוי בשינויים מעת לעת בדין החל. מידע זה אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי, ומומלץ לקבל ייעוץ משפטי רלוונטי לנסיבות.